Make your own free website on Tripod.com

כנות,דיבור.

דיבור הוא מידע,נתונים,אינפורמציה. כשאנחנו מדברים מהלב, אנחנו בעצם מעבירים אינפורמציה ונתונים אחד כלפי השני. אם אנחנו מדברים על כנות, הוא סוג של אינפורמציה, אשר מועברת באותיות ומילים שההגדרות הם סוגי אינפורמציה בין אם על עצמנו או כל נושא שיש, לשון – שפה. כשאנחנו מדברים בעצם, ניתן לומר שהידע משמש אותנו ליצור קשר, אך השימוש בידע ואיכותו נקבעת דרך רמת הכנות של הידע. כלומר בכנות, אנחנו אמורים לחשוף את האמת על עצמנו. בין אם את הכוונות שלנו, את המחשבות הרצונות, האמונות שלנו מאחורי ההתנהגות שלנו, מאחורי הדיבור עצמו. כלומר להעביר מידע על הסיבות שגרמו לנו להתנהג ככה או בצורה כזאת לדבר. וכגון ניתן להעביר מידע גם על למה בחרנו לדבר בצורה כנה. להעביר מידע מאחורי הדברים. ניתן לומר שלכל דבר שמתרחש יש סיבה, ולכל מחשבה ואמונה או רצון יש סיבה. בין אם היא כלולה בהיסטוריה שלנו, או בין אם היא כלולה בעכשיו, או בעתיד. כשאנחנו מדברים אנחנו יכולים לנווט בנושאים של השיחה. ניתן לומר את הסיבות שמאחורי הסיבות, שמאחוריהם יש גם סיבות. וככה הלאה. אבל לעיתים מה שנדרש מאיתנו זה רק לומר את הסיבות הראשונות שגרמו לנו להתנהג ככה או להגיב, ולהתנהג ככה. כנות היא צורת הבעת אמת, התנסחות של מידע אמיתי על עצמנו, ועל מה שגרם לנו להיות ככה, או להתנהג ככה. ועל מה שאנחנו רוצים, וחושבים. כמובן שניתן לומר גם מאחורי הדברים מה גרם לנו לחשוב ככה ולרצות ככה, ונגיד הסיבה היא: **** ניתן לומר גם מה גרם לסיבה הזאת להיות ככה. ניתן לפרש את מחשבותינו במילים. ואם נביט למחשבה עצמה שחשבנו. נוכל לראות שגם לה יש סיבה וסוג מחשבה שגרמה למחשבה הזאת להיות.  סיבה שגרמה לסיבה שגרמה לסיבה שגרמה לסיבה, שמאחורי סיבה, וההיסטוריה שלה היא: ששם יש סיבה שגרמה לסיבה שבהיסטוריה הקודמת היא: **** ששם יש סיבה. וההתפתחות של כל ההיסטוריה היא : **** ששם הסיבה היא: והסיבה מאחורי הסיבה. פה אנחנו מדברים על תפקוד האישיות. כמובן יכולות להיות בסיבות הקשרים שגם להם יש סיבות משל עצמם אבל זה לא מה שחשוב. כי מאחורי הרבדים של הנושאים הפסיכולוגיים.הנקודה הכי עמוקה ואמיתית שניתן להגיע אליה, היא פילוסופית, והיא דיבור על התודעה שלנו. בדיבור יש מכלול דברים, על מצב הקשר ביני לבינה, על קשרים אנושיים,יסורים,בעיות, מצבים קשים,שיתוף אמונות מחשבות רצונות,סודות. אבל הנקודה שהיא מספיק עמוקה ואמיתית שהיא קובעת את הקיום של עצמנו היא התודעה שלנו. ואחריה באה האישיות. כי אישיות ואופי היא דבר שניתן לשנות ולהשפיע עליו. בין אם דרך התנהגות במצבים בזמן מיקום או טיפולים פסיכולוגיים. על חלקים באישיות ועל מחשבותינו, אך על מצב התודעה ניתן להשפיע דרך מוות, או דרך ההכרה. וזאת הנקודה הכי עמוקה, שפותחת לפנינו את מאורת הארנבת ששם היא מעניקה לנו

את התשובות למשמעות החיים. לשם מה אנחנו פה בכלל. יש אנשים שלא מתאים להם לדבר על נושאים כאלו ולא מתחברים להם. אבל בסופו של דבר הנקודה הכי אמיתית זה הנושא הזה. מכיוון שזה מה שהם. תודעה – נשמה. אפשר לומר על זה השד בתוך המכונה.

וזה נושא מספיק עמוק שעד היום קשה לנו להגיע לרמת תשובה לוגית מספיק מפורשת. הקבלה כמובן מנסה לחקור עבור עוד אפשרויות לתשובה. רובנו לא יכולים להגיע לתשובה כי אין לנו את החוש השישי לחקור אותה ועלינו לפתח בהדרגה בתוכנו אותו,וזאת מקנה לנו חוכמת הקבלה. דיבור מופרש לטונות של אינפורמציות,נושאים על גבי נושאים,סיפוק מידע. אנחנו רק צריכים לבחור. אבל עלינו לקחת בקלות את הדיבור ולא לתת לו להשפיע עלינו. עלינו להיות ניטרליים לחלק זה. כי אם למשל מישהו מבטיח למישהו משהו. ואותו מישהו לא מקיים. אנחנו יכולים להתרגז על כך. כי הוא לא אמר אמת. לכן עלינו לקחת את הדיבור בקלות ולא כדבר קשה. בין אם הוא קשור אלינו ואל עצמנו, או לאחר. לא משנה מה נושא השיחה. כידוע אהבה לא נבנית מין הדיבור, כל קשר נועד להחזיק יסודות. אבל יסודות יכולים תמיד להתפרק. חשוב לקחת כל קשר בקלות. גם אם הוא עמוק ונראה שהוא חשוב לנו מאוד. במשפט אחת: אל תסמוך גם על האדם הכי קרוב אליך. מכיוון שאם נסמוך וניתן את כל ההוויה שלנו והיכולות שלנו ואת כל משמעות חיינו על סמך קשר הזה, נמצא את עצמנו מהר נופלים לתוך מערת תנינים בלי יכולת לצאת לקרוא לעזרה, ומפה זה יהיה אבדון משמעותי עבורנו.

על כך תחווה את הקשר נצל את כל הרגעים פן יגמר, אך תשתדל להשאיר מרחק. תהיה אמיתי כנה. תגע. אך מהצד שמור על מרחק הזהירות, נכון הפחד קיים פה. אבל עדיף להזהר מאשר לצאת מהעניין לגמרי מופתעים.אנו משתמשים במילה כנות אין ספור פעמים כאשר איננו מבינים כלל וכלל את משמעותה.כנות משמעותה בראשונה להיות כן עם נשמתך, להכיר את פנימיותך, מניעך, תסכולייך ורגשותייך תוך כדי הדברות פנימית  על מנת להגיע לאמת העצמית של נפשך.אנו לקחנו את המילה כנות והשתמשנו בה תוך כדי מניעים כוחניים, לעיתים תוך כדי תחשיבים ובודאי שלא מהמקום הנכון.ישנם אנשים אשר נחשבים למאוד "כנים" , אך מסוגלים להיות כנים בפני חלק מהאנושות ומשאר האנשים חוששים ונרתעים, מכיוון שמחשבים הם אם מי כדאי להיות כנה ועם מי לאו. כנות היא קודם כל בעיקר עיקריה האמת הפנימית , אי אפשר לסווגה בין אנשים או למי להיות כנה, מכיוון שאז אין כנות פנימית אלא  תחשיב של מי חזק ומי לאו, כמו כן משתמשים אנו לרעה במושג כנות מכיוון שסוגרים אנו עניינים, מלבינים את פני חברינו תוך כדי שימוש במילה כנות. ציטוט: אין אדם מדבר אלא מהגיגי ליבו כנות אינה לזרוק את אשר על ליבינו על האחר אלא הידברות אובייקטיבית תוך כדי הבנת מילותינו תחושותינו ורגשותינו.מעטים האנשים אשר יודעים לדבר בכנות מכיוון שמעטים האנשים שמכירים ביכולותיהם , מניעיהם ודרך חשיבתם.על מנת להגיע לכנות אנו צריכים לשקול את מילותינו למען לא נפגע בזולתנו ונלבין פנים מכיוון שאמירת הדברים כהווייתם מתוך הצהרה של כנות וללא הבנת הנסתר פוגעת בדיוק במקום ההפוך ואינה משודרת  במילים הנכונות ובכך החטאנו את המטרה.עלינו ללמוד לדבר בגוף ראשון מתוך תפיסת עולמינו ולהשאיר מקום של הידברות ללא מאבקי כוח והתנצחות.מזה זמן מה הפכנו את המילה כנות ככלי שרת בידנו, כה חבל שאנו  איננו מבינים מהי כנות שכן כנות אומרת "מכירה אנוכי את נשמתי ומתוכה יוצאת אליך חברי". פעמים רבות, כאשר שואלים זוגות ויחידים מה הדבר החשוב ביותר להם במערכת יחסים זוגית – התשובה השכיחה היא כנות.אבל לרוב ביכולתנו לספוג כנות עד לאותה מידה שאנו יכולים להתמודד איתה. אנחנו זקוקים לשמוע מבן הזוג שלנו דברים שיגרמו לנו להרגיש צודקים, טובים, מוצלחים...שהוא מסכים איתנו... בעיקר דברים שיגרמו לנו להרגיש טוב.מה הסיכוי שנגיד לבן זוגנו:"בזמן האחרון אני לא מרגישה שום תשוקה כאשר אנחנו מקיימים יחסי מין" או:"הייתה לי שיחה אישית מרגשת עם x  בעבודה ומתחשק לי להמשיך לדבר איתה שוב, כי איתך אני כבר לא מרגיש שאני יכול לשוחח שיחות כל כך אינטימיות" עד כמה אנחנו מסוגלים להתמודד עם דעות, רצונות, תכניות ורעיונות של בן הזוג שגורמים לנו להרגיש חרדה ולחץ?  עד כמה יש לנו האומץ להגיד לבת הזוג שלנו דברים שאנחנו יודעים שהיא לא תאהב ולהסתכן בריב ובהתרחקות? תוצאה אופיינית של הימנעות מתמשכת מלומר את האמת, להיחשף, להביע את דעתי האמיתית היא הסתרה  של חלקים יותר ויותר גדולים של העצמי האמיתי מפני בן הזוג ובהמשך גם מפני עצמי, כי קשה להתמודד עם הידיעה שאינני יכול לבוא לידי ביטוי במקום שאמור להיות הכי אינטימי שלי.מתפשרים ומסתירים הרבה אנרגיות נתפסות ומבוזבזות ע"י השימוש המתמיד בהסתרות ובמסכות. אנחנו מתפשרים, במגמה להימנע מויכוחים, האשמות, השפלות, ציניות, כעס או נקמה. זה אולי נוח יותר בטווח הקצר, אך סגנון הימנעות ופשרנות כזה מזין תופעה של ויתור על חלקים מהותיים של עצמנו, ועם הזמן אנו מגלים שהתפשרנו עם האינטגריטי הפנימי שלנו, ופגענו בעצמנו. האם אתה בתחושה שבן הזוג שלך "שואב" את האנרגיות ואת הרזרבות שלך? למשל ע"י תגובות מוגזמות, דרמטיות יתר על המידה לסיטואציות פשוטות, או ע"י שידור אוירה של ביקורתיות שנותנת לך תחושה שלילית לגבי עצמך במקום תחושות חיוביות ואופטימיות? האם אתה מרגיש שמערכת היחסים מגבילה את יכולתך לפעול על פי הדברים החשובים לך? האם אתה חש שמערכת היחסים אינה טובה עבורך אך אינך מסוגל להפסיקה או לשנותה מהותית? האם אתה מרגיש מתוסכל, כאילו כל דבר שתנסה לעשות לא יהיה טוב מספיק בעיני בן הזוג? אשליה של "נשמה תאומה" לכל אחד מאיתנו יש מערכת ערכים, אמונות, רצונות, תשוקות וזיכרונות – אלו הם המרכיבים שעושים אותנו ייחודיים ושונים זה מזה. ככל שנוכל לחיות בסביבה שמאפשרת לנו להיות מי שאנחנו, לבטא את עצמנו באופן חופשי ומלא – כך נוכל להיות מוגשמים יותר, וגם להתפתח, לצמוח  ולנסות רפרטואר חדש של חוויות מפעם לפעם (זה נכון במידה רבה גם לגידול ילדים).נכון אמנם שבן זוג יכול לעזור לי לקדם דברים, אבל רצוי שלא ישמש עבורי השלמה הכרחית. ביטויים כמו "נשמה תאומה", או "החצי המוצלח יותר שלי" – לפעמים מעידים על אמונה בסיסית שאני לא שלם בפני עצמי. בחיפוש אחר האהבה רבים מחפשים את אותה מערכת יחסים עם מישהו אשר תגרום להם להרגיש שלמים יותר. חיפוש זה ניזון מאגדות וסיפורי אהבה, אבל חיים בזוגיות כמעט אף פעם אינם עומדים במבחן "הנשמה התאומה". האשליות מתנפצות אל מול מציאות יומיומית של חיים בשניים, כאשר השונות בחשיבה, בהרגלים, בערכים ובסדרי עדיפויות מתחילה להופיע באופן טבעי (וצפוי), וליצור התנגשויות וקונפליקטים.חשיפה מחזקת את האינטימיות ככל שמערכת היחסים  הזוגית תאפשר לכל אחד מבני הזוג להיות חשוף, לא מוגן, אמיתי, כך תהיה תחושת האינטימיות של בני הזוג חזקה יותר. הידיעה שבן הזוג מאפשר לי להיות חשוף, לטעות, לעשות שטויות – מעודדת אותי להעיז ולהתנסות בחוויות חדשות, התנסות המחייבת  לפעמים להתגבר על פחדים וחרדות (לרבות בתחום המיניות שלנו). באווירה כזאת של חופש ורשות להיות מי שאני באמת, משתחררות אנרגיות יצירתיות, ואנחנו מתפנים לחקור את פנימיותנו ומוצאים דברים חדשים.לכן הגישה ליציאה ממבוי סתום ביחסים היא  התבוננות פנימה של כל אחד מבני הזוג, היאחזות  והיצמדות קודם כל למי שהוא כשלעצמו, ומן המקום הזה והתחושה הלגיטימית שהוא חופשי לבטא ולקדם את הדברים החשובים לו, ניתן לקבל בתהליך הייעוץ הזוגי כלים ועקרונות נוספים שיאפשרו לשניים, גם אם הם שונים מאוד זה מזו, לחיות ביחד תוך מתן מקום ומרחב לאחר באותה מידה.איך מתגברים על החששות מגילוי הלב הזה, מתגובת בת/ בן הזוג לדברים שייאמרו – על כך במאמר נפרד שבו ידובר על  התמודדות עם חרדה בזוגיות. בסופו של התהליך, כאשר הזוג יהיה מורכב משני יחידים שלמים, המבטאים את אישיותם במלואה וגם צומחים ומתפתחים בזכות מתן הרשות לביטוי עצמי – אזי כל היחידה המשפחתית תרוויח, כי היא תהיה מושתתת על סך כל היכולות והכישורים המגוונים של שני אנשים שלמים, חופשיים, קלילים ושונים, כמו שכל שותפות בריאה צריכה להיות. 
ומה עם האהבה? ומה עם האהבה? תשאלו, את מהללת ומדגישה אינטימיות ושותפות, אבל גם את האהבה שנעלמה לה בדרך יש צורך לשקם. זה נכון. אני חושבת שאינטימיות כפי שתיארתי אותה היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לאהבה רומנטית ולארוטיקה בזוגיות מתמשכת. אבל על כך במאמר נפרד.ברצוני להוסיף כאן את מילות השיר "על הנישואין" מתוך  היצירה "הנביא", של ג'ובראן חליל ג'ובראן, שנפטר לפני כ 70 שנה, אך דבריו החכמים מדגימים  כל כך יפה את הנאמר לעיל:

"ואז דברה אלמטירה שוב:
ומה דברך על הנישואין, הנביא?
ויען ויאמר:
"יחדיו נולדתם, ויחדיו תהיו לעד -
יחדיו, עת כנפי המוות הלבנות
יפיצו ימיכם אל דממת הנצח של האלוהים.
אך שימו מרחבים בזה היחד
ותנו לרוח השמים לחולל בינותיכם.
אהבו זה את זו, אך אל תכבלו את האהבה -
ותהי ים הומה בין חופי נשמותיכם.
מזגו איש לכוס רעותו, אך אל תשתו מכוס אחת.
פרסו מפתכם זה לזו, אך אל תאכלו מכלי אחד.
זמרו וחוללו יחדיו ויגיל לבבכם,
אך תנו ויהא כל אחד לעצמו,
כמיתרי הנבל שלעצמם הם גם בנגנם יחדיו.
תנו את לבבכם, אך אל יהא איש אחראי ללב האחר,
כי רק יד החיים תכיל את לבבכם.
עימדו יחדיו ,אך אל תהיו צמודים,
הן גם העמודים נושאי המקדש ניצבים ולא ייגעו,
והאלון והאלה - אמיריהם זה בצלה של זו, לא יגבהו."