Make your own free website on Tripod.com

אישיות – תכונות של היחיד,המביאות להיווצרות תגובות\התנהגות, המופיעות בעקביות בסיטואציות\מצבים מסויימים.

תכונות אופי חיוביות:

רגיש, כן, ישר, מסור, מנומס, מוסרי, פתוח, בעל חוש הומור, חברותי, הגיוני, נדיב, סלחן, צנוע, עדין, בעל שמחת חיים, מתחשב, בעל יוזמה חרוצה, סקרנית, יעילה, יסודית, ערנית, יצירתית, שאפתנית, דבקה במטרה, נבונה יציבים, החלטיים, שקולים, עקביים, בעלי ביטחון עצמי,  שאפתניים, זהירים, תקיפים, אחראיים, אופטימיים,אוהב,מעניק,יושר,צדק, יכולת לראות את המטבע משני צדדיו, איזון והרמוניה עד כדי דריכה במקום ,נעים הליכות, פייסנות, נטיות אומנותיות,ענווה.

תכונות אופי שליליות:

פטפטן, רכלן, שקרן, רמאי, קמצן, ביקורתי, חצוף, חשדן, ילדותי, אנוכי, תוקפן, חנפן, רגזן, דו-פרצופי, שחצן, חסר שמחת חיים, אדיש, חסר אחריות, עצבני, חסרת ריכוז, קלת-דעת, שטחית, חסרת מוטיבציה, חסרת אמביציה, בלתי יסודית מרירות, אדישות, עקשניות, ציניות, פחדניות, בלתי חברותיות, חסרות אחריות, בלתי יציבות, בלתי עקביות, בזבזניות,מתלבט, חסר ביטחון, מבולבל, פחדן,עצלן,עצוב.גאווה.קנאה.

 

השקפת תכונות האדם בתיאוריות האישיות

 

2 נושאים עיקריים מונחים ביסוד ההשקפה הנטייתית (Dispositional Perspective) של האישיות.

הראשון, הוא הרעיון שלאנשים יש נטיות אישיות (למשל, תכונות). הם מגיבים בצורה מסוימת בשלל סיטואציות שונות. הדבר מרמז שאנשים עקביות בפעולותיהם, מחשבותיהם, ורגשותיהם לאורך זמן, מאורעות וחוויות שונות. למעשה האישיות מוגדרת ביסודה על ידי התכונות הקבועות שאנשים נושאים עימם.

השני, הוא העובדה שאין 2 אנשים זהים. זהו אולי הרעיון הכי בולט המאפיין את הפרספקטיבה הנטייתית התיאורטית והמחקרית. הרבה פרסונולוגים מיקדו את הבנת האישיות במונחי נטיות ותכונות השוכנות בכל אדם. גורדון אולפורט, אחד מהמצדדים המשפיעים ביותר על התיאוריה הזו, האמין שכל אדם הוא מיוחד, וייחודיות זו יכולה להיות מתוארת ע"י חשיפת התכונות הספציפיות המאפיינות אותו. הדגש על ייחודיות האדם, הוא רק אחד מהמרכיבים של התיאוריה שלו. בנוסף, ישנו דגש חזק על הדרכים בהן התהליכים קוגניטיביים ומוטיבציוניים משפיעים על ההתנהגות.

התיאוריה של אולפורט מייצגת תערובת של גישות הומניסטיות ופרסונולוגיסטיות להבנת האישיות. גישתו היא הומניסטית בשל ניסיונה להכיר את כל ההיבטים של האדם, כולל פוטנציאל הצמיחה, עליונות והגשמה עצמית.

כמו כן, היא פרסונליסטית בכך שהיא שואפת להבין ולנבא את ההתפתחות של האדם.

כתאורטיקן, אולפורט נחשב כאקלקטי משום שהוא משלב רעיונות מתחום הפילוסופיה, הדת, הספרות והסוציולוגיה ע"מ להגיע להבנת המורכבות והעושר של האישיות. הוא טען שהתנהגות האדם נובעת מקונפיגורציה מסוימת של תכונות אישיות.

מספר פרסונולוגים נוספים נענו לאתגר של בניית סכמות מובנות לזיהוי ומדידת התכונות הבסיסיות שמהוות את גרעין האישיות. הידוע ביותר הוא הנס אייסנק. על ידי שימוש בטכניקות פסיכומטריות הידועות בשם ניתוח גורמים (factor analysis), הוא ניסה להראות כיצד סידור התכונות על פי צירים משפיע על ההתנהגות הנצפית של האדם.

הוא ראה 2 צירים כקריטיים באישיות:

אינטרוברטיות – אקסטרוברטיות, ויציבות – נוירוטיות. ציר שלישי הקרוי פסיכוטיות – סופראגו, אף הוא מונח בבסיס מבנה האישיות.

 

גורדון אולפורט – תיאוריית התכונות האישיות של האישיות 

ביוגרפיה קצרה

גורדון ווילארד אולפורט, הצעיר מבין 4 אחים נולד באינדיאנה ב- 1897. אביו היה רופא הכפר. את חינוכו המוקדם קיבל בקליבלנד. הוא היה תלמיד שקדן, מבודד חברתית, מיומן במלים, אך גרוע בספורט. לאחר סיום לימודיו התיכוניים הלך ללמוד בהרווארד כלכלה ופילוסופיה ואף לקח מס' קורסים בפסיכולוגיה. כאשר סיים את לימודיו קיבל משרת הוראה בטורקיה. לאחר שנה קיבל מלגה ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה בהרווארד. הוא קיבל את הדוקטורט ב-1922. עבודתו התמקדה בתכונות אישיות והיה הראשון שביצע מחקר מסוג זה בארה"ב. לאורך הקריירה שלו השפיע על דורות רבים של פסיכולוגים, וכתב ופרסם מאמרים וספרים רבים. הוא נחשב ל"דיקן של לימודי האישיות באמריקה".

מהי אישיות?

בספרו הראשון אולפורט תיאר וסיווג מעל 50 הגדרות שונות לאישיות. הוא הסיק שסינתזה נכונה של כל ההגדרות יכולה לבוא לידי ביטוי במשפט: "מה שהאדם הוא באמת". ההגדרה הזו יא כוללנית ואינה מדויקת דיה, ולכן המשיך: "אישיות היא הארגון הדינמי בתוך המערכת הפסיכו-פיסית שקובעת את ההתנהגות הנטייתית והמחשבה."

ארגון דינמי – הכוונה היא שההתנהגות האנושית כל בזמן משתנה ומתפתחת. האדם אינו סטטי למרות שישנו מבנה בסיסי שמארגן את האלמנטים השונים באישיות.

מערכות פסיכו-פיסיות – יש לזכור את 2 האלמנטים "גוף" ו"נפש". בעיקרון, האישיות מורכבת מנטיות מובהקות אשר מגיבות לגירויים ובכך שופכות אור על טבעו האמיתי של האדם.

 

אולפורט הבחין בין אופי (character) ומזג (temperament).

המילה "אופי" מזכירה אמות מידה מוסריות, מערכת ערכים. זהו קונספט מוסרי, ולא מבנה מיוחד באישיות. אולפורט אמר: "אופי הוא הערכת האישיות, ואישיות היא חוסר הערכת אופי".

"מזג", לעומת זאת, הוא "חומר הגלם" , ביחד עם אינטליגנציה ופיסיות, מהם נגזרת האישיות. אולפורט עושה שימוש במושג, להבהרת היבטים תורשתיים בטבע הרגשי של האדם (כמו רגישות לרגישות אמוציונליים, שינויי מצב רוח, תנודות ועוצמות מצבי רוח). ישנה כמובן הגבלה על התפתחות האישיות, שכן היא נובעת בחלקה מתכונות מורשות. "לא ניתן לייצר ארנק משי מאוזן חזיר".

 

מושג התכונה 

כפי שנטען, אין 2 אנשים זהים. ההסבר של אולפורט לכן מצוי במושג ה"תכונה", שזוהי אבן הבוחן התקפה ביותר לייצוג טבעם האמיתי של האנשים. התכונה היא פוטנציאל לתגובה באותו אופן במגוון רחב של סיטואציות. למשל, אם אדם ביישן, הוא יטה להיות שקט ומופנם בכיתה, בקפיטריה, במעונות...  התנהגות האדם די יציבה לאורך זמן.

הרבה גירויים יעוררו את אותה התגובה, ולהרבה תגובות (רגשות, תפיסות, פעולות), יש אותה משמעות פונקציונלית ביחס לתכונה.

עבור אולפורט, תכונות אינן מקושרות למס' קטן של גירויים ספציפיים או תגובות. להיפך, הן כלליות ונצחיות. על ידי תגובות אחידות לגירויים רבים, תכונות יוצרות עקביות רבה בהתנהגות.

תכונה זו היא שמסבירה את המאפיינים הקבועים, המתמשכים והמעבר למצבים שונים בהתנהגותנו. תכונה היא מרכיב חשוב ב"מבנה האישיות" שלנו. יחד עם זאת הן יכולות להיות גם ממוקדות מטבען. למשל, תכונה של דומיננטיות תתבטא רק כאשר אדם נמצא בחברתם של אנשים ספציפיים (ילדיו, בן זוג, חברים קרובים). במקרים אלו, הצורך בדומיננטיות יעלה. לעומת זאת, התכונה לא תתבטא כאשר ייתקל בשטר של 10 דולר. שם תתבטא תכונת ההגינות, או החוסר הגינות.

אולפורט היה מודע לכך שתכונות אישיות קבועות במצבים חברתיים, והוסיף: "כל תיאוריה שרואה את האישיות כמשהו יציב, קבוע ולא משתנה – טועה".

יש להדגיש כי התכונה אינה רדומה, ומחכה לרגע בו יעיר אותה הגירוי. אנשים מחפשים מצבים חברתיים שיעודדו אותם לבטא את תכונותיהם. אדם חברותי לא רק יגיב בצורה מקסימה כאשר הוא נמצא בחברת אנשים, אלא אף ייצור קשרים עם אנשים כאשר הוא נמצא לבדו. כלומר, האדם אינו מגיב בצורה פאסיבית למצב, כמו שסקינר עשוי לטעון, אלא המצבים בהם האישיות תמצא את עצמה, הם אלו אשר היא בצורה אקטיבית הביאה את עצמה אליהם. על פי אולפורט, יש אינטראקציה בין תכונות ומצבים, וכך נקבעת ההתנהגות הסופית. שני המרכיבים האלו (תכונות ומצבים) תלויים זה בזה. הדגש על האינטראקציה בין נטיות אישיות למשתנים סביבתיים, מקרב את התיאוריה לזו של בנדורה ורוטר.

 

ה"תכונות" של התכונות

במערכת של אולפורט, לתכונות עצמן יש תכונות או מאפיינים קבועים. לפני מותו פרסם מאמר בו הוא מסכם את כל מה שלמד בתגובה לשאלה: "מהי תכונת אישיות?"

במאמרו הציע 8 קריטריונים בסיסיים להגדרת תכונות אישיות:

1.  תכונה היא יותר מהוויתה השמית

תכונות אישיות אינן פיקציה. הן חלק אמיתי וחיוני לקיום כל אדם והן אינן בדיה תיאורטית. לכל אחד יש בתוכו "נטיות כלליות לפעולה". דוגמאות: אגרסיביות, צייתנות, יושר, הפנמה, החצנה...

2.  תכונה היא כוללנית יותר מהרגל

תכונות מסבירות מאפייני התנהגות שהם יחסית קבועים וכללים. לדוגמא: ילד יכול לצחצח שיניים פעמיים ביום, ולהמשיך לעשות כך משום שזהו הרגל. לעומת זאת, עם הזמן, הילד ילמד לצחצח שיניו, לכבס בגדיו, ולנקות את חדרו. כל ההרגלים האלו יכולים להוות את תכונת האישיות שלו, שהיא ניקיון.

3.  תכונה היא דינמית או לפחות קבועה בהתנהגות

כפי שצוין, תכונות אינן רדומות ומחכות לגורם שיעורר אותן. הן מעודדות את האדם להתנהג כך שתביא לידי ביטוי את תכונותיו. סטודנט חברותי לא ישב בבית ויחכה שיזמינו אותו למסיבות, אלא יחפש אותן בעצמו.

4.  ניתן לקבוע את קיומה של תכונה בצורה אמפירית

אולפורט טוען שניתן לאמת את קיומן. ע"י תצפית על התנהגות אדם לאורך זמן, היסטוריות או ביוגרפיות, וטכניקות סטטיסטיות אשר קובעות את דרגת העקביות בתגובה לגירויים זהים.

5.  תכונה היא עצמאית מתכונות אחרות רק באופן יחסי

אין גבול ברור אשר מפריד תכונה אחת מאחרת. האישיות מורכבת ממגוון רחב של תכונות אשר חופפות זו עם זו, ותלויות אחת בשניה באופן יחסי. החפיפה בין התכונות נובעת מנטייתו של אדם לפעול בצורה אינטגרטיבית למצבים מסוימים.

6.  תכונה אינה זהה לשיפוט מוסרי או חברתי

למרות שהן נתונות לשיפוט חברתי (כנות, נאמנות, תאוות בצע...), הן מייצגות תכונות אמיתיות של אישיות. לפי אולפורט, פרסונולוגים צריכים לחקור אישיות ולא אופי (character).

7.  ניתן לבחון אותה על פי האישיות בה היא מתקיימת, או על פי תפוצתה באוכלוסייה

למשל ביישנות. כמו לכל תכונה אחרת יש לה מאפיינים ייחודיים ואוניברסליים כאחד. ניתן לחקור את התכונה במובן של השפעתה על חיי האדם. מנגד, ניתן לחקור אותה בצורה "אוניברסלית" ע"י בנייה של סולם ביישנות אמין ובר תוקף, ולקבוע כיצד אנשים משתנים על אותו סולם.

8.  מעשים או הרגלים אשר לא עקביים עם תכונה מסוימת, אינם הוכחה לחוסר קיומה של אותה תכונה.

לפעמים אדם אשר הופעתו האישית תמיד מסודרת, לא ינהג כך בכל הנוגע בשולחן משרדו או בביתו או במכוניתו.

אולפורט מציע 3 הסברים אפשריים:

·       לא כולם מראים אותה דרגה של הכללה בקשר לתכונה מסוימת. תכונה שהיא מרכזית אצל אחד, יכולה להיות שולית או חסרה כלל אצל אדם אחר.

·       אותו אדם יכול להיות בעל תכונות מנוגדות. הקיף התכונה בחיי האדם יכול להיות מוגבל.

·       יש מקרים בהם מצבים חברתיים, ולאו דווקא תכונות אישיות, הם המניעים העיקריים להתנהגות מסוימת. אם אדם יאחר לטיסה וינהג בחיפזון כדי להספיק להגיע לשדה התעופה, יכול להיות שלא יהיה לו אכפת ששיערו מתנופף ברוח, ושבגדיו יתקמטו.

 

תכונות משותפות מול תכונות אישיות

אולפורט מבחין בין תכונות משותפות ותכונות אישיות. תכונות משותפות (גם dimentional, או nomothetic) כוללות אפיונים אשר נמצאים אצל מספר אנשים יחד, בתרבות מסוימת. ישנם אנשים יותר אסרטיביים מאחרים, או יותר מנומסים מאחרים. הבסיס להנחה זו היא שחברי תרבות מסוימת נתונים לאותן השפעות אבולוציוניות וחברתיות, וכך הם מפתחים דרך הסתגלות הניתנת להשוואה.

מה שבד"כ נובע מהשוואה זו היא עקומת התפלגות נורמלית. מימדי התכונה השכיחה מאפשרים לתאורטיקן להשוות אדם אחד עם אחר, על בסיס מדדים פסיכולוגיים בעלי משמעות.

השוואה זו יעילה אך אולפורט האמין שתכונות אינן באות לידי ביטוי בשני אנשים שונים באותה הדרך.

תכונה אישית  מציינת את אותם המאפיינים שייחודיים לאדם, ואינם מאפשרים השוואה בין אנשים. תכונות אישיות הן "יחידות נוירו-פסיכיות ואמיתיות, אשר מדריכות, מכוונות, ומניעות פעולות ספציפיות של הסתגלות." 

האישיות צצה רק כשתכונות אישיות נבדקות ע"י שימוש במשאבים כמו עברו של האדם, יומן, מכתבים...  

לבסוף האמין אולפורט שהדרך היחידה בה ניתן להבין ייחודיות, היא להתרכז בתכונות האישיות.

 

סוגים של נטיות אישיות

אולפורט שינה את המינוח בשלב מאוחר של הקריירה שלו וקרא לתכונות אישיות – personal dispositions  - "נטיות אישיות".

תכונות משותפות – נותרו "תכונות". אולפורט חקר ביסודיות נטיות אישיות. הוא הציע 3 סוגים: נטיות ראשיות, מרכזיות ומשניות.

 

נטיות ראשיות

זוהי נטייה בעלת דומיננטיות כה רבה, שכמעט כל מה שהאדם עושה יכול להיות בהשפעת אותה נטייה. היא כללית ואינה יכולה להישאר מוסתרת, אלא אם זו נטייה להתבודדות...

 

נטיות מרכזיות

אלו הם אפיונים פחות מפושטים אך עדיין די כלליים, של האדם או כפי שהן מכונות: אבני הבניין של האישיות. ניתן לתאר אותם כאותן סגולות של אדם אשר צוינו במכתב של המלצה כנה (דייקן, אחראי, קשוב). הן מייצגות נטיות שאחרים יכולים להבחין בהן בקלות.

מספר הנטיות המרכזיות של כל אדם הוא קטן יחסית, 5-10. מנקודת ראותו של האדם עצמו, ייתכן שהמספר אף קטן יותר.

 

נטיות משניות

אלו נטיות פחות בולטות, פחות כלליות, פחות עקביות, ולכן גם פחות רלוונטיות להגדרה של אישיות. העדפות בנושאי בגדים ומזון, גישות מסוימות ואפיונים של אותו אדם בעקבות אירועים בחיים, יכולים להיות מסווגים תחת סוג זה של נטיות. אולפורט ציין שיש להכיר אדם בצורה אישית ע"מ לעמוד על נטיותיו המשניות.

 

התפתחות העצמיות

אף פרסונולוג, בוודאי לא אולפורט, לא האמין שאישיות היא לא יותר מסתם אוסף תכונות שאינן קשורות זו לזו. אישיות מגלמת אחדות, צורה, ואינטגרציה של כל ההיבטים שעושים את האדם ייחודי. לכן הגיוני להסיק שיש עיקרון כולל, אשר מקבץ גישות, ערכים, מניעים, תפיסות ותכונות, לתוך צורה של שלם אחד. דרושה אם כן, תבנית מובנית וכוללת כגון: עצמי (self), אגו או דרך חיים. לכל המונחים האלו יש קונוטציות ופירושים מעורפלים ולכן המציא מושג חדש: Proporium.

proporium מייצג חיוביות, יצירתיות, התבגרות והתקדמות קדימה בטבע האנושי. זה החלק של ה"אני" בחוויה הסובייקטיבית.

אולפורט ראה בProporium כמכיל את כל ההיבטים של אישיות ואשר תורמים להרגשה של אחדות פנימית. הוא גם ראה זאת כעקביות שקשורה לתכונות האדם, כוונותיו ומטרותיו ארוכות הטווח. הוא לא ראה זאת כ"גמד קטן היושב בתוך האדם". זהו סוכן מארגן ומאחד אשר תפקידו להדגיש את הייחודיות שבחיי כל אדם.

אולפורט זיהה 7 היבטים של "עצמיות" אשר מעורבים בהתפתחותו של ה-Proporium, מינקות ועד בגרות.

 


שלבים התפתחותיים של ה- Proporium  ע"פ אולפורט

שלב

היבט של הProporium

הגדרה

1

תחושה של אני גופני (פיסי)

Self of Bodily Self

מודעות לתחושות הגוף

2

תחושה של זהות עצמית

Sense of Self-Identity

המשכיות ה"אני" על אף השינויים המתרחשים

3

תחושה של הערכה עצמית

Sense of Self-Esteem

גאווה בהישגי היחיד

4

תחושה של התפשטות עצמית

Sense of Self-Extension

ה"אני מתחיל להכיל היבטים רלוונטיים של הסביבה החברתית/פיסית

5

תדמית עצמית

Self Image

מטרות ושאיפות מתחילות להשליך על הציפיות מאחרים

6

תחושה של עצמי כמתמודד רציונלי

Sense of Self as Rational Coper

חשיבה מופשטת והגיון מיושמים לפתרון בעיות יומיומיות

7

שאיפות

Propriate Striving

תחושה אחידה של ה"אני" ותכנון למטרות ארוכות טווח

 

תחושה של אני גופני (פיסי)

במשך שנת החיים הראשונה, תינוקות נהיים מודעים לתחושות רבות אשר מקורן בשרירים, במפרקים, באברים פנימיים. תחושות חוזרות ונשנות אלה מהוות את ה"אני" הגופני. עם הזמן, הם מתחילים להבדיל עצמם מעצמים אחרים. אולפורט האמין שהאני הגופני נמצא בנו כל חיינו כמעין עוגן למודעות עצמית, אך רב הזמן אין אנו מודעים לאצבע הקטנה של הרגל, למשל...

 

תחושת זהות עצמית

היבט זה בולט במיוחד כאשר, דרך השפה, הילד מגלה עצמו כמשהו ייחודי שמתייחסים אליו. הנקודה שהכי מבליטה את ההמשכיות העצמית היא שמו הפרטי של הילד. על ידי למידת שמו, הילד מבין שהוא בעצם אותו אחד, למרות השינויים הגדולים אשר חלים בו ובאינטראקציות שלו עם העולם. כמו אריקסון, גם אולפורט חשב שזהות עצמית היא דבר שמשתנה באופן תמידי, עד שהיא מתגבשת בזמן הבגרות.

 

תחושה של הערכה עצמית

מתפתחת בשנה השלישית לחיי הילד. זוהי הרגשת הגאווה שנובעת מכך שהילד הצליח לרכוש מיומנויות בחייו. לעיתים ההורים רואים שלב זה כשלב של נגטיביזם, כי הילד מתנגד כמעט לכל הצעה של מבוגר, משום שהיא מהווה איום על האוטונומיה או האינטגרציה שלו. אם ההורים יפריעו לילדם לחקור את סביבתו כראות עיניו, תחושות של כעס ובושה עשויים להרוס את תחושת ההערכה העצמית שלו. מאוחר יותר, בגיל 4-5, ההערכה העצמית הופכת להיות תחרותית, דבר המתבטא במשפט: "אני אנצח אותך!" כאשר הילדים משחקים ביניהם. בהמשך הילדות, אישור של קבוצת השווים לו, נעשה גורם חשוב להערכה העצמית שממשיכה להתפתח.

 

תחושה של התפשטות עצמית

בערך בגיל 4-6, ילדים חווים תחושה זו כאשר הם מבינים שלא רק הגוף שלהם שייך להם, אלא גם אספקטים חשובים בסביבתם, כולל אנשים. הילד לומד את המושג "שלי". מתלווה לכך תחושת קנאות רכושנית: "זה הכדור שלי", "אחותי", "הבית שלי".

 

תדמית עצמית

חלק זה מתפתח בגיל 5-6 בערך. הילד מתחיל להבין מה ההורים, הקרובים, המורים, מצפים ממנו שיהיה. בנוסף, הילד גם מתחיל להבין בין "אני טוב" ו"אני רע", אך עדיין אינו מפתח דימוי על איך שהוא רוצה להיות כמבוגר. אולפורט הצהיר: "בילדות היכולת לחשוב על עצמי כמישהו, כפי שהייתי רוצה להיות וכיצד שאני חייב להיות, היא רק בראשית התפתחותה".

 

תחושה של עצמי כמתמודד רציונלי

בגיל 6-12 מתחיל הילד להבין שיש לו יכולת שכלית למצוא פתרונות לבעיות החיים ולכן הוא יכול להתמודד ביעילות עם דרישות המציאות. מתחילה להופיע חשיבה שקולה ופורמלית. הילד עדיין אינו סומך על שיפוטו המוסרי, ומאמין שמשפחתו וקבוצת השווים שלו צודקת. שלב זה משקף קונפורמיות מוסרית וחברתית חזקה.

 

שאיפות

אולפורט חשב שגרעין הבעיות של המתבגר היא בחירת הקריירה העתידית ומטרות חיים אחרות. המבוגרים מבינים שהעתיד צריך לפעול ע"פ תכנית מסוימת. שאיפות למטרות ארוכות טווח, תחושה שצריך לכוון מאמץ ישיר להשגת מטרות, יוצר תחושה של משמעות. זהו עיקר הPropriate Striving . בדומה למונח של אריקסון של זהות האגו, הבין אולפורט כי בסיס לשאיפות צריך להיות תחושה מגובשת של עצמיות. רק בבגרות, כשכל ההיבטים של העצמי כבר מגובשים, זה קורה.

 

בנוסף ל-7 ההיבטים הראשונים של ה- Proporium , אולפורט עטן שיש אספקט נוסף, Self as a Knower, אשר נמצא מעל כל הפונקציות האחרות, ומאחד אותן. אספקט זה מייצג את האני הסובייקטיבי, או האני (I) שמודע לעצמי (me) האובייקטיבי. אספקט זה מתייחס ליכולת הייחודית של האדם להכרה ולמודעות עצמית.

 

אוטונומיה פונקציונלית: העבר הוא עבר

האישיות היא מערכת דינמית ומתפתחת. אולפורט טען כי "כל תיאוריית אישיות נעה סביב ציר הניתוח של הטבע של המוטיבציה". הוא מנה 4 דרישות שכל תיאוריית מוטיבציה צריכה לעמוד בהן:

·       עליה להכיר בעכשוויות המוטיבציות – ידע על עברינו עוזר לחשוף את ההווה של חיינו, אך פרטים היסטוריים כאלה הם חסרי תועלת, אלא אם ניתן להוכיח שהם עדיין דינמיים בהווה. לכן אולפורט חולק על טענתו פרויד, שהילד הוא האבא של האיש.

·       עליה להכיר בקיומים של סוגים שונים של מוטיבציות – תאורטיקנים רבים טענו שניתן לצמצם את מספר המניעים האנושיים לסוג אחד, כמו שאיפה לעליונות או צורך בביטחון. בהיותו אקלקטי, חש אולפורט ש"מניעים הם כה מנוגדים בבסיסים, ולכן קשה למצוא מכנה משותף ביניהם". אי אפשר להפחית את המורכבות הזו למניע אחד.

·       עליה להכיר בכוחות הדינמיים של התהליך הקוגניטיבי – אולפורט האמין שהמתח להבנת התנהגותו של אדם בהווה היא השאלה: "מה אתה רוצה לעשות בעוד 5 שנים?" ישנה חשיבות גדולה לתוכניות והכוונות לעתיד של כל אדם.

·       עליה להכיר בייחודיות הספציפית של המניעים – על לימוד המוטיבציה להתמקד בהבנת המניעים הייחודיים של כל אדם.  יש להגדיר את המניעים בצורה קונקרטית ולא מופשטת.

 

המונח אוטונומיה פונקציונלית של מניעים מספק את הבסיס הנחוץ לתיאוריה של מוטיבציה, אשר עונה על 4 הקריטריונים שלעיל.

מונח זה פירושו, שמניעי האדם לא קשורים למניעי העבר שלו. העבר הוא עבר ואין חוטים שמקשרים אותו להווה. האישיות משוחררת מעברה. גישה זו הרגיזה פסיכואנליטים וביהביוריסטים כאחד, משום שהם שמו דגש בראייתם על השלבים השונים בהתפתחות האדם בילדותו, ועל חוויות מותנות , כקריטיים לאישיותו בבגרותו.

 

 

 

דוגמאות של התנהגות תחת שליטה של מניעים אוטונומיים-פונקציונליים כוללים:

1.  אומן אשר משביח את עבודתו גם כאשר הוא יודע שהמאמץ הנוסף לא יגרום לו ליותר הכנסה.

2.  הקמצן אשר ממשיך לחסוך כסף בעוד הוא חי בעוני.

3.  איש העסקים שממשיך לעבוד קשה גם לאחר שהגיע לדרגת שכר נאה.

בכל מקרה ההתנהגות שהייתה מונעת בהתחלה ע"י צורך בכסף, ממשיכה להתקיים גם בהיעדר מניע זה. הסיבה הראשונית להתנהגות חסרה, אך עדיין ההתנהגות נמשכת.

 

אולפורט הבחין בין 2 סוגים של אוטונומיה פונקציונלית:

הראשון, Perspective functional autonomy, מתייחס למכניזם של פידבק במערכת העצבים. מכניזמים אלה הופכים להיות "שומרים עצמיים" נוירולוגיים, אשר לאורך זמן עוזרים לשמור על האורגניזם בתלם מסוים. הנטייה של אנשים לספק את צורכיהם בדרכים מוכרות ושגרתיות (אוכל, שתייה, שינה) היא דוגמא לסוג של אוטונומיה פונקציונלית.

הסוג השני, Propriate functional autonomy, מתייחס לתחומי העניין של האדם, כמו ערכים, גישות ותכונות. זו מערכת נרכשת של מניעים שמקנה עקביות במאבקו של האדם לדימוי עצמי תואם, ולרמה גבוהה של בגרות וצמיחה. האדם אינו צריך להיות מתוגמל בעקביות ע"מ להמשיך במאמציו. זוהי רמה מעל, יותר מסתם "להשגיח שהאדם ימשיך להתקיים".

 

המושג של אולפורט היה מושא למחלוקות והתקפות מצד פסיכואנליטים ביהביוריסטים ותאורטיקנים אחרים שרצו לראות כיצד מתפתחת אוטונומיה פונקציונלית?, כיצד בדיוק מניע מתנתק מעברו ועדיין ממשיך להיות מניע?

אולפורט הגיב על שאלות אלה בכך שציין שהתופעה לא תהיה מובנת עד שכל התהליכים הנוירופיסיולוגיים יובנו. הוא ציין שתהליך ה- propriate func. Autonomy נשלט ע"י 3 עקרונות פסיכולוגיים:

1.  עיקרון ארגון רמת האנרגיה – ה propriate func. Autonomy  מתאפשר משום שרמת האנרגיה שיש לאדם, גבוהה מרמת האנרגיה לה הוא זקוק למימוש צורכי ההישרדות והסתגלות מיידית.

2.  עיקרון המומחיות והתחרות – אנשים בוגרים רוצים להתמחות/ לשלוט (to master) בסביבה. דוגמא: גמלאי שמנתב את האנרגיה שלו לתחומי עניין חדשים.

3.  עיקרון עיצוב ה-Propriate (propriate patterning) – כל מניעי ה-propriate שתולים עמוק בתוך מבנה העצמי (proporium). כתוצאה מכך יבנה את חייו סביבו, ירדוף אחרי מה שמוסיף לאני שלו, וידחה את כל השאר. זוהי נטייה מאחדת באישיות, ומחזק את הטענה שהאדם משתנה ללא הרף.

 

האישיות הבוגרת

אולפורט מעולם לא עסק בפסיכותרפיה, ולא חשב שתצפיות קליניות יכולות להיות רלוונטיות לתיאור אישיות. הוא סירב להאמין שלאנשים בוגרים ולא בוגרים יש משהו במשותף. הוא הרגיש שרוב הפרסונולוגים בני זמנו לא יכולים אפילו לזהות אישיות בריאה, וגרוע מכך, שיש רק מאמץ מועט ביותר להגדיר או לתאר אישיות בריאה.

אולפורט האמין שהופעתה של בגרות אישית היא תהליך מתמשך לאורך כל החיים. הוא ראה גם הבדל בין התכונות של האישיות הבוגרת, הלא בוגרת או הנוירוטית. התנהגותם של אנשים בוגרים היא אוטונומית ומונעת ע"י תהליכים מודעים. התנהגותם של אנשים לא בוגרים, נשלטת ע"י מניעים תת- הכרתיים אשר נובעים מחוויות הילדות. אולפורט הסיק שהאדם הבוגר מבחינה נפשית מאופיין ע"י 6 תכונות:

1.  לאדם יש תחושה רחבה וברורה של האני (self). אנשים בוגרים באמת יכולים לצאת מ"חוץ" לעצמם. הם משתתפים בעבודה, במשפחה, בקשרים חברתיים, תחביבים, נושאים פוליטיים ודתיים בצורה אקטיבית, או בכל דבר שהם רואים בו בעל חשיבות. כל פעילות דורשת מעורבות של אגו אמיתי ומחויבות, אשר התוצאה של זה היא איזשהו כיוון בחיים. עבור אולפורט, אהבה עצמית היא גורם חשוב בחיי האדם, אך אל לה לשלוט בסגנון חייו.

2.  לאדם הבוגר יש יכולת ליצור קשרים חברתיים לבביים. ישנם 2 סוגי יחסים אישיים חמים/ לבביים בקריטריון זה: אינטימיות וחמלה. את ההיבט האינטימי של חמימות ניתן לראות ביכולתו של אדם להראות אהבה עמוקה למשפחתו וחבריו, ללא רגשות קנאה ורכושנות. חמלה משתקפת ביכולת האדם לקבל הבדלים הקיימים בינו לבין אחרים, והמאפשרים לאדם להראות כבוד והערכה למצב האנושי, והרגשת קרבה לכל האנשים.

3.  האדם הבוגר מפגין ביטחון רגשי וקבלה- עצמית. לאנשים בוגרים יש תדמית חיובית בעיני עצמם, ולכן הם מסוגלים לסבול מקרים מעצבנים או מתסכלים, וגם את חסרונותיהם, מבלי להיעשות עוינים או מרירים. הם מתמודדים עם מצבם הרגשי (למשל, דיכאון, כעס, אשמה...) כך שאין הפרעה לשלוות נפשת של אחרים. אם לדוגמא, עובר עליהם יום רע, אין הם מוציאים את זעמם על האיש הראשון בו הם פוגשים.  

4.  האדם הבוגר מפגין תפיסה מציאותית, כישורים ומשימות. אנשים בריאים רואים דברים בדיוק כפי שהם, ולא כמו שהם היו רוצים שיהיו. הם לא מעוותים את המציאות כך שתתאים לצרכים ולפנטזיות שלהם. בנוסף, יש להם כישורים הנחוצים לעבודתם, והם יודעים לשים בצד באופן זמני שאיפות ודחפים אישיים, לטובת המשימות שעליהם לבצע.

5.  לאנשים בוגרים יש ראייה עצמית וחוש הומור. סוקרטס הבחין בקיומו של חוק עליון אחד בכדי להגיע לחיים הטובים: "לדעת את עצמך". אולפורט כינה זאת self objectification. חוש הומור הוא מרכיב חשוב בראייה עצמית משום שהוא מונע הערצה עצמית, צביעות ויהירות. הוא מאפשר לאנשים לראות ולהעריך את האספקטים המגוחכים של מצבים שונים בחייהם או בחיי אחרים. חוש הומור, ע"פ אולפורט הוא היכולת לצחוק על דברים שאדם אוהב (כולל את עצמו) ועדיין לאהוב אותם.

6.  לאדם הבוגר יש פילוסופיה מגובשת על החיים. הם יכולים לבחון דברים במבט כולל, ולראות משמעות בחייהם בצורה עקבית ובהירה. אולפורט ציין שאנשים אינם חייבים להיות כמו אריסטו בכדי להבין את מטרות החיים במונחים של תיאוריה הניתנת להבנה. הם יכולים לבחור ברדיפה אחר האמת, רווחה חברתית, דת, או כל דבר אחר, אין ערך אחד או פילוסופיה אחת שהיא הטובה ביותר.

 

ההנחות הבסיסיות של אולפורט בנוגע לטבע האדם

אולפורט, יותר מכולם, היה בעל גישה אקלטית לאישיות. לדעתו, כמעט כל התיאוריות תורמות להבנות מעמיקות, עקרונות ונקודות מבט, להבנתו את חוויות האדם והתנהגותו. באותו זמן טען שכל התיאוריות התעלמו מהאדם הבוגר והבריא, והתמקדו באנשים חולים וחרדים.

 

חופש – החלטיות (Freedom Determination)

חוץ מאדלר, אולפורט תמך במושג של חופש האדם יותר מכל פרסונולוג אחר. הדגשתו של אולפורט בנוגע לחופש מתגלה בהסברו על התפתחות האישיות. הוא ראה את צמיחת האדם כתהליך אקטיבי של התהוות, בו האדם לוקח אחריות על קביעת מהלך חייו. לפחות חלק מהארגון הדינמי הכרחי להגדרתו של אולפורט את האישיות, ולכן הוא נקבע- עצמית (self determined).

תפיסת התכונות של אולפורט מגבילה את החופש בהתנהגות האדם. כלומר, ברגע שאדם הוא בעל תכונות מסוימות, הן קובעות את תפיסותיו ואת פעולותיו. התנהגות האדם, לכן, יזומה ומודרכת. אולפורט ייחס לאדם בחירה חופשית , יותר מאשר חופש האדם.

 

 

 

רציונליות – אי רציונליות (Rationality Irrationality)

אולפורט תמך ברעיון שבני אדם מתפקדים בצורה רציונלית. למעשה, הוא התנגד מאד לדעותיו של פרויד על תת- ההכרה, אלמנטים אי-רציונליים שבהתנהגותו של אדם. הוא הסכים עם פרויד שכוחות אלו שולטים בחייהם של אנשים בעלי הפרעות רגשיות, וזה מה שמבחין בין נוירוטיים לאנשים בריאים. לדעת אולפורט, פרויד טעה בהערכת התהליכים התת-הכרתיים כשולטים בפעולתו של האדם הבריא. בני אדם בוגרים מסוגלים לפעול בצורה רציונלית והכרחית. הם מנהלים את חייהם במושגים של מטרות, תכניות לטווח ארוך ופילוסופיה כוללת. בבסיס כל אלה נמצאת הרציונליות.האמונה ברציונליות מדגישה באופן מעשי את כל הנוסחאות התיאורטיות של אולפורט. למשל, הוא התעקש שקריטריון חשוב בתיאוריית מוטיבציה הוא שהיא תייחס כוח דינמי לתהליכים הקוגניטיביים של האדם, כמו חשיבה, תכנון וכוונות.

יש לציין שאולפורט תיאר אדם בוגר כבעל נקודת מבט, כישורים ומשימות ריאליסטיים. אנשים אלו יודעים בבירור לאן הם רוצים להגיע וכיצד.

 

שלמות – חלקים (Holism Elementalism)

ראשית, יש לזכור שיחידת הניתוח של אולפורט היא "תכונה". אנשים נלמדים ע"פ התכונות שהם מציגים, ואכן נראה שהן מייצגות גישה אלמנטליסטית למחקר הפרסונולוגים. יחד עם זאת, אולפורט טען שלעולם לא נוכל לדעת ולהבין אישיות ע"י למידה של כל תכונה בנפרד. הוא האמין שדרושה איזושהי מערכת או תבנית של מושגים או מימדים (תכונות), ושמערכת זו חיונית ללימוד האישיות.

ה-Proporium, כאשר בבסיסו נמצאות התכונות, הוא ישות מאוחדת ושלמה, אשר כוללת את כל האספקטים של האישיות אשר תורמים לשלמות הפנימית העצמית. המרכיב החשוב ביותר בשלמות הזו היא השאפתנות. בעוד אולפורט מזהה את הנחיצות האמפירית בלימוד ה"אלמנטים" בפרסונולוגיה, הוא האמין שאלמנטים כאלו לעולם לא יוכלו להיות מובנים כהלכה, חוץ מאשר המסגרת היותר שלמה (הוליסטית) בהתייחסות לשאפתנות האדם.

 

סביבתיות – מובנות (Costitutiuonalsim Enviromntalism)

אולפורט גילה איזון כמעט מושלם בין מצב גופני / אישי וסביבה, בראייתו את טבע האדם. הוא האמין שלגורמים גנטיים וסביבתיים יש השפעה שווה בקביעת ההתנהגות האנושית. עבור אולפורט, לא תורשה לבד, ולא סביבה לבד, קובעים את הדרך בה תעוצב האישיות. אינטליגנציה, תחומי עניין, כשרונות, ערכים ואפיוני אישיות אחרים, כולם תוצאה של השפעת הגומלין שיש לתורשה וסביבה. אולפורט הודה שלפסיכולוגיה יש עוד הרבה מה ללמוד על ההשפעות המדויקות של הגנטיקה, אך נתן להם חשיבות שווה בפעילות האנושית.

 

שניתן לשינוי – שאינו ניתן לשינוי (Changeability Unchangeability )

התיאוריה של אולפורט משקפת תערובת שווה של הנחות על הניתן לשינוי ועל שאינו ניתן לשינוי. רמז ל"שניתן לשינוי" נמצא במונח "ארגון דינמי" שהוא מאד מרכזי בהגדרתו את האישיות. מונח זה אומר, שלא משנה מהי האישיות, יש לה מקום לגדול ולהתפתח במשל החיים. אולם, המפתח העיקרי לשינוי בתיאורית התכונות, נמצא בתפיסת המוטיבציה של אולפורט. במערכת שלו, אנשים מתוארים כנעים קדימה, מכוונים ע"י העתיד, וגדלים.

ההנחה של הבלתי ניתן לשינוי גם היא נמצאת בתיאוריה של אולפורט. מספיק לשים לב לכותרת – "תיאוריית תכונות" – ע"מ לתפוס את הרעיון. תכונות הן מה שגורם לאדם להתנהג בצורה מסוימת לאורך הזמן ובמצבים שונים. ראייה שכזו מניחה שיש כמה אלמנטים חשובים אשר נשארים יציבים לאורך זמן. מבנה ה-proporium , כבסיס סובייקטיבי של האישיות, מציע זרימה של יציבות. לכן, על הרצף של "ניתן לשינוי" ו"לא ניתן לשינוי", עמדתו הכללית של ולפורט נמצאת באמצע.

 

פרואקטיבי – ריאקטיבי (Proactivity Reactivity)

בתיאור המושג "שאיפות" ציין אולפורט שתחושת כיוון ומטרה היא הדבק בחיי האדם. כדי לתפקד, האדם צריך מטרה מוגדרת לשאוף אליה. אולפורט ראה את האדם כחי בעולם של מטרות עתידיות, אמביציות, ושאיפות שמונעות מתוך האדם. אוטונומיה פונקציונלית פועלת כדי לנתק קשרים תגובתיים לעבר. עמדתו של אולפורט כפרואקטיבי – ברורה.

 

הומאוסטאזיס – הטרוסטאזיס (Homeostasis Heterostasis)

אולפורט זיהה דחפים אלו כפרימיטיביים וחייתיים ביותר. אך יחד עם זאת, טען שהפחתה של המתח אינה מסבירה את כל מעשי האדם. אולפורט האמין שהמאפיינים העיקריים הם השתנות וצמיחה. לכן, ניתן לראות דבקות רבה במושג של הומאוסטאזיס בתיאוריה זו.

 

ניתן לידיעה – לא ניתן לידיעה (Knowability Unknowability) 

אולפורט היה פחות מאופטימי בנוגע לכוחו של המדע ככלי עזר להבנה מלאה של טבע האדם. למרות שניתן ללמוד אספקטים מסוימים של הפרט, המדע לבדו אינו יכול להקנות הבנה טוטאלית. אולפורט האמין שאישיות יכולה להילמד מבחינה אמפירית – אך ניתן ללמוד צד אחד שלה בלבד בכל פעם. אולם, יכולתו של המדע לחבר את כל הצדדים האלה לכדי תמונה אחת שלמה היוצרת את האדם השלם, נשארת ברובה בסימן שאלה.

 

תיקוף אמפירי למונחים של תיאוריית התכונות

אולפורט כמעט ולא עורר שום מחקר שמטרתו לאמת את התיאוריה שלו של התכונות. נראה כי אף אחד לא טרח לבחון את התיקוף האמפירי שלה. ישנם 2 גורמים למיעוט המחקר:

1.  ישנם בתיאוריה הרבה מונחים מעורפלים ושאינם מוגדרים כראוי (שאיפות, נטיות אישיות), לא קל למצוא הגדרה אופרציונלית.

2.  אולפורט לא פירט כיצד תפיסותיו את התכונות קשורות לקביעות שלו על התפתחות ה-proporium, ואין הרבה ניסיון להגדיר את המשתנים השולטים בדחיפות, בהתמדה ובהסתגלות התופעה.

למרות שהתיאוריה נכשלה במובן ההיורטי שלה, יש לה השפעה על האנשים שעוסקים וכותבים על האישיות כיום. ההשפעה מיוחסת לתמיכתו הרבה בלימוד אידיוגרפי של אינדיבידואלים. גישה זו מנסה להבין אפיון מסוים של אישיות האדם בהתנהגותו. ישנו שימוש באוטוביוגרפיות, יומנים אישיים, מכתבים, דיווח על חלומות שאלונים פתוחים ותיעודים של ראיונות. טכניקות אלו יכולות ללמד רבות על ייחודיות אדם מסוים.

 

מכתבים מג'ני: לימוד אידיוגרפי של תכונה

ערכן של השיטות האידיוגרפיות כאמצעי להבנה של התכונות האישיות של הפרט, מודגם בצורה הטובה ביותר ממחקרו של אולפורט הנקרא: "מכתבים מג'ני". מקרה זה נלמד על אישה בגיל העמידה ששמה ג'ני מאסטרסון, אשר כתבה, במשך שנות חייה האחרונות כ-300 מכתבים לזוג נשוי צעיר אשר חי ולימד בקולג'. אולפורט השתמש במכתביה כחומר פדגוגי בקורס האישיות שלו בהרווארד. הוא ביקש מ-39 שופטים לקרוא את מכתביה ברצף, ולאפיין את תכונותיה העיקריות. התהליך (content analysis), מדגיש התרשמות אישית בחקר האישיות. השופטים ספרו 198 תכונות כדי לתאר את ג'ני, כמה מהן היו זהות, ולכן אולפורט צמצם את הרשימה ל-8 תכונות מרכזיות אותן חשב למתארות בצורה טובה את אישיותה של ג'ני. אחד מתלמידיו של אולפורט הרחיב את האנליזה לניתוח משוכלל יותר של הנתונים הסטטיסטיים. הוא הורה על קיום מדרג הסופר את מספר הפעמים שנושאים ספציפיים (כסף, אומנות, נשים, טבע) הופיעו בכל אחד מהמכתבים, ולקבץ לקטגוריות אלו יחדיו. המחקר אישר שאישיותה של ג'ני תוארה במונחים די מדויקים באמצעות 8 התכונות המרכזיות שנבעו מהניתוח המוקדם של אולפורט.

פייג', תלמיד אחר של אולפורט, יצר ניתוח מדויק יותר של מכתבי ג'ני. הוא השתמש בתוכנה שיועדה לזהות ולהגדיר את מס' הפעמים שהיה שימוש בתואר השם. למשל, מונחים שבהם השתמשה ג'ני כדי לתאר תוקפנות, עוינות, והתנגדות, קודדו יחדיו תחת השם "התקפה". כך הורכבו מס' קבוצות המילים האחרות באותו מכתב. אח"כ, ביצע פייג' ניתוח גורמים לקבוצות הללו. בהשתמשו בהערכת המחשב של המסמכים, זיהה פייג' 8 תכונות קבועות המתארות את ג'ני. אולפורט פירש את הדמיון בין 2 הרשימות כאינדיקציה לתקפות של הרשמים הסובייקטיבים על מבנה האישיות של ג'ני.

טבלה 6.2 # - תכונות מרכזיות באישיותה של ג'ני ע"פ שיטות אמפיריות וניתוח גורמים

 

תכונות של commonsense

תכונות גורמים

1

שוחרת ריב, חשדנית, תוקפנית

תוקפנות

2

מרוכזת בעצמה (רכושנית)

רכושנות

3

רגשנית

צורך בחיבה, צורך בקבלה משפחתית

4

עצמאות – אוטונומיות

צורך באוטונומיה

5

אסתטית – יצירתית

כושר חישה (sentience)

6

מרוכזת בעצמה (רחמים עצמיים)

"קדושה מעונה"

7

-

מיניות

8

ציניות – מורבידית

-

9

דרמטית – עוצמתית

overstate

 

 האם ההתנהגות תואמת לתכונות?

במהלך עשרים השנה האחרונות, גישת התכונות באישיות עוררה עניין וגם מחלוקות. המחלוקת היא לגבי המידה בה התנהגותם של אנשים אכן מראה עקביות תכונתית לאורך הזמן והנסיבות. מבקרי תיאוריות הזמן והנסיבות התמקדו בשתי תכונות עיקריות:

1.  הם טענו שלעיתים אנשים מתנהגים שונה בסיטואציות שונות. הם טענו שההתנהגות נובעת מסיטואציות ספציפיות ולכן "לא ניתן לתפוס תכונות אישיות כמערכת נטיות נרחבת".

2.  הם טענו שתכונות אינן אלא תוויות להתנהגויות שאנו מאמינים שהולכות יחד. הן מייצגות את מאפייני האישיות הסטריאוטיפים או המוסכמים שאנו מניחים שקשורות זו לזו.

 

התנהגויות מצטברות

כהליך מחקרי, מצבור כולל איסוף מדדים בודדים של אותה התנהגות באירועים רבים. כלומר, אם החוקר רוצה לבדוק את כמות הזמן שסטודנטים צופים בטלוויזיה, הוא יבדוק זאת לאורך שבועות, ויקבל מדד טוב יותר מאשר אילו היה בודק זאת בערב אחד. המדגם שיתקבל יהיה אמין יותר ומדויק יותר.

 

יישום התיאוריה: הלימוד של ערכים

כפי שכבר צוין, אולפורט הדגיש את חשיבותה של פילוסופיה מאחדת בחיים. הוא המשיך לזהות ולמדוד ממדי ערכים בסיסיים. הצלחתו הגדולה הייתה במבחן אישיות – לימוד ערכים.

מבחן זה נמצא כיום בשימוש בגרסתו השלישית. הוא הדגיש 6 סוגי ערכים בסיסיים. הערכים נמצאים בכל האנשים, ומתקיים שילוב של ערכים במינונים שונים. הערכים הם:

1.  התיאורטי – אדם שערך זה בולט אצלו שם דגש על מציאת האמת. הוא מאופיין בגישה רציונלית, ביקורתית ואמפירית. הוא אינטלקטואל ונוטה לקריירה במדעים או בפילוסופיה.

2.  הכלכלי – אדם זה מקנה חשיבות למה שהוא יעיל ופרגמטי. אלו אנשים פרקטיים, וקרובים סטריאוטיפית לדמות איש העסקים האמריקאי. שאיפתו היא לעשות כסף.

3.  האסתטי – אדם זה מעמיד בראש הסולם את הצורה וההרמוניה. שופט כל אירוע מנקודת מבט של חן, סימטרייה והתאמה.

4.  החברתי – הערך העליון שלו: אהבת אנשים. סביר שיראה בטיפוסים הקודמים קרים ולא אנושיים, בהחשיבו אהבה כדרך יחידה מתאימה לקשרים בין אנשים. גישה זו היא אלטרואיסטית וקרובה ביותר לערך הדתי.

5.  הפוליטי – עניינו העיקרי הוא כוח. פעילותו המקצועית לאו דווקא מוגבלת לפוליטיקה. קיימים הבדלים ברורים בין אנשים ע"פ ערך הכוח שלהם.  הוא מסוגל לרמוס לבטל את כל האחרים שמשתוקקים אף הם לכוח אישי, השפעה ופרסום.

6.  הדתי – אד זה מתעניין בהבנת העולם כאחדות אחת. חלק מהאנשים האלו הם המפנימים, אשר מוצאים משמעות בפעילות אקטיבית ומוצהרת בחיים. אחרים הם "עליונים/ על-טבעיים", אשר שואפים להתאחד עם מציאות נעלה יותר (נזירים, למשל)

 

אולפורט ניסה לגלות את עוצמתם של 6 המרכיבים האלו בכל אדם ע"י מבחן הערכים. המבחן כלל 45 שאלות ודרושות 20 דקות לביצועו. קומבינציה של הציונים בכל ערך מקנה פרופיל כולל.

 

גישת ניתוח הגורמים לאישיות

בניגוד לאולפורט שלמד על תכונות בצורה אידיוגרפית, מוצעת נקודת ראות חדשה ללימוד תכונות – factor analysis. ההנחה היא שמימדי האישיות הם אוניברסליים. כמו כן, לאנשים יש נטיות נצחיות שגורמות להם להגיב בצורה עקבית. בנוסף, ניתן למדוד באופן כמותי את הדרגה בה תכונות נמצאות באנשים שונים. 2 דמויות מפתח הם רימונד קאטל, והנס אייסנק.

 

השיטה

ניתוח גורמים היא שיטה מתמטית מסובכת מאד אך הלוגיקה שלה פשוטה להבנה. השיטה זהו כלי סטטיסטי לסיכום והפשטת סט של משתנים. באמצעותו מצמצמים מספר גדול של משתנים למס' קטן של מימדי תכונות אישיות. שלבי הביצוע הם:

1.  איסוף גדול של נתונים ממספר רב של נבדקים על מספר משתנים.

2.  בדיקת מתאמים פנימיים בין כל המשתנים.

3.  הוצאת גורמים משותפים.

4.  קביעת הגורמים אשר "תורמים" לגורם.

5.  פירוש ומתן שם לגורם.

באמצעות הבנת אופן הפעולה של שיטה זו, נוכל להבין כיצד אייסנק (וקאטל) השתמשו בתהליך זיהוי מימדים בסיסיים באישיות.

 


הנס אייסנק: תיאוריית סוג-תכונה של אישיות

(A Trait-Type Theory of Personality)

 

אייסנק האמין שמטרת הפסיכולוגיה היא ניבוי ההתנהגות. הוא אימץ את שיטת ניתוח הגורמים כדרך להבין את האישיות. אייסנק נותן דגש לגורמי תורשה בהתפתחות האישיות. אין זה אומר שהוא מתעלם מגורמי מצב וסביבה, אך הוא נוטה יותר לתורשתיות.

 

סקירה ביוגרפית

הנס יורגן אייסנק נולד בברלין, ב-1916. אביו היה זמר ושחקן, ואימו הייתה כוכבת קולנוע. הם תכננו עבור בנם קריירה בעסקי השעשועים, אך הוריו התגרשו כשהיה בן שנתיים וזה לא יצא לפועל. הוא למד פסיכולוגיה בלונדון. הוא קיבל את הדוקטורט ב-1940, ובמלחמת העולם השניה עבד בבי"ח פסיכיאטרי שם טופלו חיילים שסבלו מתגובות לחץ. אייסנק היה כותב פורה, ופרסם 45 ספרים ו-600 מאמרים. הוא עורר מחלוקת בפסיכולוגיה, בעקבות תפקידו המרכזי ב-2 ויכוחים רציניים – מידת התורשה באינטליגנציה ויעילות הפסיכותרפיה. הוא טען שאינטליגנציה נקבעת לרוב ע"פ התורשה, ותרפיה מילולית (כמו פסיכואנליזה) היא בעלת ערך קטן מאד בטיפול בהפרעות נפשיות.

 

מושגים בסיסיים ועקרונות התיאוריה

עיקר התיאוריה היא שהאלמנטים באישיות יכולים להיות מסודרים בצורה היררכית. הוא רואה כל אחד מה-types כמורכב מכמה תכונות "מרכיבות". אלו הן השתקפויות שטחיות של ה-type הבסיסי או איכויות ספציפיות שתורמות למימד זה. תכונות מורכבות ממספר תגובות טבעיות והרגליות אשר נגזרות ממספר גדול של תגובות ספציפיות. קיים מתאם בין חברתיות לבין נטיות תכונתיות אחרות, כמו פעלתנות, שמחת חיים ואסרטיביות. אם נתייחס לכולן ביחד ניצור סופר-תכונה, או type שאייסנק כינה "החצנה" (extraversion).

אייסנק מתייחס לtypes כצירים הבנויים כרצף.

 

סוגי אישיות בסיסיים

אייסנק מצא 2 סוגים בסיסיים של מימדים אישיותיים אותם כינה "הפנמה – החצנה" ו"נוירוטיות – יציבות". המימדים האלו תלויים זה בזה סטטיסטית. בהתאם, ניתן לחלק אנשים לארבע קבוצות, שכל אחת היא שילוב של 2.

יש לשים לב ש:

1.   2 מימדי הטיפוסים מתפלגים נורמלית ומתמשכים, ולכן משאירים מקום להרבה הבדלים אישיים.

2.   תיאורי התכונות הם קיצוניים במיוחד. רוב האנשים נוטים להיות על קו הרצף של תכונות.

אין סוג שילוב של סוגי אישיות שהוא יותר טוב מאחר.

לאחרונה, אייסנק הוסיף עוד מימד של אישיות: "סופר אגו – פסיכוטיות". אנשים שמדורגים גבוה בסופר תכונה זו נוטים להיות אגוצנטריים, אימפולסיביים, לא רגישים לאחרים ומתנגדים למוסכמויות חברתיות. הוא טען שיש בסיס גנטי לפסיכוטיות, ושבכל אדם יש יסודות כאלו, אך הם נפוצים יותר בגברים מאשר בנשים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יציב

נוירוטי

מופנמות

רגוע

יציב – מזג

שאפשר לסמוך עליו

בשליטה

שקט

מחושב

זהיר

פסיבי

נתון למצבי רוח

חרד

קשה

שקול

פסימי

עצור

לא- חברותי

שקט

מוחצנות

מנהיגות

חסר – דאגות

מלא – חיות

נוח

מסכים – להיענות

דברן

ידידותי

חברותי

רגיש

חסר – מנוחה

תוקפני

מתרגש

משתנה

אימפולסיבי

אופטימי

אקטיבי

 

הבסיס הנוירו – פיסיולוגי של תכונות וטיפוסים

הפנמה – החצנה קשורות לדרגות עוררות של המוח, כפי שתוארה בעזרת מכשיר אלקטרו-אנצפלוגרפי. אייסנק טען שאנשים מופנמים מתרגשים מהר מאד, ולכן רגישים לכל גירוי. זו הסיבה שהם נמנעים ממצבים שעלולים להכניסם להלם. לעומתם, המוחצנים אינם מתרגשים מהר, ולכן אינם רגישים לגירויים. הם מחפשים כל הזמן מצבים שירגשו אותם.

אייסנק הניח שהבדלים אישיים ביציבות – נוירוטיות משקפים את הדרגה בה מערכת העצבים האוטונומית מגיבה לגירויים. יש קשר עם המערכת הלימבית, אשר משפיעה על מוטיבציות והתנהגות רגשית. אנשים בעלי רמה גבוהה של נוירוטיות נוטים להגיב מהר יותר לגירויים מכאיבים, חדשים, מפתיעים.

הפרשנות הנוירו – פיסיולוגית של אייסנק של מימדי האישיות קשורה לתיאוריה שלו על פסיכופתולוגיה. למשל, אדם שנמצא גבוה על הציר של הפנמה ונוירוטיות, הוא בסיכון להיות בעל הפרעות פסיכוטיות (אנטי – חברתיות). אולם אין הכוונה שהפרעות קורות רק כתוצאה מהבסיס הגנטי. גורמים סביבתיים יכולים לשנות במידת – מה את ההתפתחות של ההפרעות האלה.

 

מדידה של תכונות אישיות

אייסנק בנה שאלוני דיווח עצמי בכדי להעריך את ההבדלים הפרטיים המתקשרים ל-3 מימדי האישיות האלה. בנוסף לשאלות הייעודיות, השאלון מכיל סקלת שקר, שנועדה לבדוק ניסיונות זיוף של אנשים במטרה להציג תדמית טובה יותר.

 

הבדלים בין מופנמים ומוחצנים

אייסנק שם דגש רב על בהירות המושגים. אייסנק טען שהבדלים אינדיבידואליים בהתנהגות יכולים להתגלות דרך ניתוח הגורמים, להימדד בשאלונים או בהליכים מעבדתיים.

דרכים אמפיריות נוספות ייסדו אופנים שונים בהם מופנמים ומוחצנים שונים זה מזה:

1.  מופנמים מעדיפים מקצועות מדעיים ותיאורטיים (הנדסה, כימיה), בעוד שמוחצנים מעדיפים עבודות שמשלבות מפגש עם אנשים (מכירות ועבודות חברתיות).

2.  מופנמים מדווחים על אוננות יותר מאשר מוחצנים, אך מוחצנים מעורבים בפעילות מינית מוקדם יותר בחיים, לעתים תכופות יותר ועם יותר פרטנרים מהמופנמים.

3.  מופנמים מקבלים ציונים גבוהים יותר בקולג'. וכן, סטודנטים שנושרים בשל סיבות פסיכיאטריות מהלימודים נוטים להיות מופנמים, והנושרים מסיבות אקדמאיות, נוטים להיות מוחצנים.

4.  מופנמים מראים ערנות גבוהה יותר בבוקר, ומוחצנים ערניים יותר בערב.

אחד ההבדלים הבולטים הוא מידת הרגישות לגירויים. הבסיס לממצא זה קשור לתבניות שונות של תפקיד פיסיולוגי בקרב מופנמים ומוחצנים.

 

בעיני פסיכולוגים רבים, אייסנק נחשב כמלומד מספר אחד, יצירתי בניסיונותיו לייסד מודל מדעי של מבנה ותפקוד האישיות. יש לציין בנוסף את תרומתו בתחום הקרימינולוגיה, חינוך, פסיכותרפיה ושינוי התנהגות.

 

סיכום

גישת התכונות מניחה כי לאנשים יש טבע פנימי עקבי אשר נמשך לאורך הזמן ובאירועים שונים. אולפורט ראה את ההסבר לייחודיות של הפרט כמטרה החשובה של הפסיכולוגיה. הוא ראה את האישיות כארגון דינמי של מערכות פסיכופיסיות פנימיות אשר קובעות את אופיו, מחשבותיו והתנהגותו של האדם.

הוא חילק את התכונות, שהן יחידת הניתוח הבסיסית ביותר, לשלוש קבוצות: עיקריות, מרכזיות ומשניות. הוא גם הבחין בין תכונות נפוצות, ותכונות אישיות.

המבנה הכללי אשר מאחד תכונות ומספק לאדם כיוון בחיים נקרא proporium. מונח זה מציין את "האני כפי שידוע" שכולל את כל ההיבטים שתורמים לתחושת האחדות הפנימית. מושג מרכזי אחר הוא "אוטונומיה פונקציונלית". עקרון שקובע שמניעיו של האדם אינם קשורים בהכרח לחויות מוקדמות . תיאוריית האישיות שלו משקפת:

1.  מחויבות עמוקה להנחות: רציונליות, פרואקטיביות, והטרוסטאזיס.

2.  מחויבות מתונה: הוליזם, ו-knowability

3.  מחויבות מעטה: חופש, וסובייקטיביות

4.  מחויבות בינונית: constitutionalism environmentalism ושינוי – ושאינו ניתן לשינוי

אין כמעט מחקר התומך ברעיונות התיאוריה אך אולפורט קידם את הגישה האידיוגרפית ללימוד האישיות.

 

התיאוריה של אייסנק מבוססת על ניתוח גורמים. מודל האישיות הוא היררכי וכולל: מימדים של טיפוסים (types), תכונות, תגובות קבועות – רגילות, תגובות ספציפיות. אייסנק מבחין ב-3 צירים המתארים את האישיות, וטען שההתנהגויות המוצגות הן קיצוניות ושרוב האנשים נמצאים על הרצף.

אייסנק נותן משקל רב לגורמי תורשה כבסיס לתכונות. הוא פיתח שאלונים שיעריכו את שלושת המימדים האלו.